איבחון אובייקטיבי של הספקטרום האוטיסטי

פעמים רבות הורים מעלים בפני את השאלה האם ניתן לאבחן בעיה בספקטרום האוטיסטי (אוטיזם, ASD), בצורה אובייקטיבית, באמצעות מכשירי ההדמיה המודרניים. שאלה זו מקבלת משנה תוקף בעקבות פרסומם של שני מחקרים חשובים בתחום. האחד מבוסס על שימוש בטכנולוגיית הדמיה מגנטית תיפקודית (fMRI), ואילו השני מבוסס על כימות הפעילות החשמלית המוחית (QEEG). בכתבה זו ברצוני לתאר את 2 השיטות ולסכם את הממצאים של שני המחקרים.

א. איבחון באמצעות הדמייה מגנטית תיפקודית:

במחקר הראשון נבדקו 92 ילדים שנבחרו על פי הכלל האומר שיש להם לפחות אח אחד עם בעיה בספקטרום האוטיסטי (ס”א). המשמעות המעשית היא שישנה סבירות גבוהה שחלק מהילדים הללו יפתחו אף הם הפרעה בס”א. הילדים נבדקו פעמיים. פעם ראשונה בגיל 6 חודשים עוד בטרם ניתן היה לאבחנם בצורה ברורה כסובלים מהפרעה בס”א, ופעם שניה בגיל שנתיים. בגיל שנתיים 26 פיתחו בעיה ס”א בעוד שהשאר אובחנו כילדים בריאים ללא בעיה.
הן בגיל 6 חודשים והן בגיל שנתיים הילדים עברו בדיקה המבוססת על הדמיה מגנטית תיפקודית fMRI. מטרת הבדיקה היה לאפיין את המבנה של מסלולי העצב הגדולים במוח. במחקר נבדקו 15 מסלולי עצב גדולים שמקשרים בין איזורים מהותיים במוח. למרות שבגיל 6 חודשים לא ניתן היה לאבחן קלינית בהפרעה בס”א, התברר ש12 מתוך 15 מסלולי העצב הללו היו פגומים כבר בגיל 6 חודשים. המסלולים שהיו פגועים כבר בגיל 6 חודשים היו אצל הילדים, שבגיל שנתיים פיתחו קליניקה המתאימה להפרעה בס”א. התברר שהבעיה שנצפתה במוח הייתה כזו שבגיל 6 חודשים מסלולי העצב היו מפותחים מהרגיל בקבוצת הילדים עם ההפרעה בס”א, ובמהלך השנה וחצי הראשונות לחיים הן המשיכו להתפתח אך בקצב איטי יותר מאשר בקבוצת הילדים שלא פיתחה הפרעה בס”א. בסופו של דבר, בגיל שנתיים לילדים שלא פיתחו הפרעה בס”א היו מסלולים מפותחים יותר.
מחקר זה מוכיח כי ניתן לזהות ילדים שעתידים לפתח הפרעה בס”א כבר בגיל 6 חודשים. עם זאת חשוב להכיר במגבלות המחקר. נבדקו רק 96 ילדים שלכולם גורם סיכון לאוטיזם. תאורטית ייתכן ואצל ילדים ללא סיכון מוגבר לאוטיזם התמונה יכולה להיות שונה מהותית.
לבדיקה זו כמה מגבלות חשובות: עלותה יקרה מאוד וקשה לראותה מתבצעת באופן רוטיני. כמו כן היא דורשת מילדים להיכנס לתוך מכשיר MRI. מכשיר זה אינו “נחמד”, משמיע רעשים חזקים, וכל חווית הבדיקה היא מאיימת. ללא ספק חלק מהילדים יזדקקו להרדמה על מנת לבצע את הבדיקה. בעיה שתגביל עוד יותר את השימוש בשיטה זו, אם היא תוכח אכן כיעילה.

ב. הדמיה באמצעות מדידה כמותית של הפעילות החשמלית המוחית (QEEG).

במאמר השני השתמשו בבדיקת QEEG על מנת לאבחן אוטיזם, נבדקו כ 1500 ילדים לערך. מתוכם 451 זוהו כסובלים מהפרעה בס”א. זוהו כ 500 מותאמים שהוגדרו כילדים בריאים (לשאר הילדים במדגם היו בעיות אחרות ולכן לא הוכנסו למחקר זה). כל הילדים במחקר היו בגילאים 2-18. כל הילדים עברו בדיקת EEG רגילה שנותחה באמצעות הכלים המדוייקים של שיטות ה QEEG. בפרט במחקר זה נבדק מדד הקרוי COHERANS ומשמעותו היא מה ההתאמה בפעילות החשמלית המוחית בין איזורים מוח שונים. במחקר נבדקה הפעילות החשמלית ב 19 אלקטרודות שונות על פני הקרקפת. חשוב להבין שבדיקה זו אינה מערבת קרינה, אי נוחות ולא מוכרים לה תופעות לוואי.
במחקר נבדקה ההתאמה בפעילות החשמלית בין כל האלקטרודות. באמצעים סטטיסטיים שונים הוגדרו 40 קשרים שהפרידו בין הילדים עם האוטיזם והילדים ללא הבעיה באופן ברור וחד משמעי. שיטה זו איפשרה לזהות נכונה כ 90% מהילדים !
למחקר זה היו כמה מגבלות: המגבלה המהותית היא שהשוו ילדים בריאים לילדים עם אוטיזם. יש צורך לבדוק אם אותן 40 פקטורים יעמדו גם בהשוואה בין ילדים הסובלים מאוטיזם לילדים עם לקויות למידה, הפרעת קשב וריכוז ועוד. מצד שני למחקר זה יש יתרונות רבים: הבדיקה עצמה זולה יחסית, בטוחה ואינה גורמת לילד כל אי נוחות. לבדיקה זו יתרון גדול מאוד נוסף, וזאת כי היא לא רק מאבחנת אלא אף מצביעה על דרך טיפול אפשרית. דרך טיפול זו נקראת נוירופידבק ובפיסקה הבאה אתאר אותה בקצרה.

טיפול באוטיזם באמצעות נוירופידבק

נוירופידבק היא שיטת טיפול/אימון המבוססת על כך שאדם יכול ללמוד (באופן רצוני או לא רצוני) לשלוט בפעילות החשמלית של מוחו. שיטה זו קיימת כבר 40 שנה אך רק בעשור האחרון הגיעה לכדי בשלות טכנולוגית. לאורך השנים פורסמו מחקרים מדעים רבים המוכיחים את יעילותה במגוון נושאים כגון: אוטיזם, לקויות למידה, הפרעות קשב וריכוז, אפילפסיה ועוד. השיטה נמצאת בשימוש קבוע גם אצל ספורטאים מקצועיים ויש מחקרים רבים המוכיחים את יעילותה בשיפור יכולות קוגנטיביות באוכלוסיה בריאה.
בטיפול אנו מאמנים/מתרגלים את המוח לחזק פעילות או לחזק קשרים בין איזורי מוח שונים. בד”כ אנו עושים זאת על ידי שימוש בסרטים. הילד צופה בסרט, ואיכות הסרט נקבעת על ידי הפעילות המוחית של הילד. הפעילות המוחית נמדדת לאורך כל מפגש טיפולי. כאשר המחשב מזהה שברגע מסויים הפעילות החשמלית באיזור מוגדר (או הפעילות החשמלית שבין 2 איזורים) היא תקינה אזי הסרט נהיה ברור. כאשר הפעילות איננה תקינה הסרט נהיה פחות ברור. מחקרים מוכיחים שכבר לאחר 3 דקות לערך המוח מתחיל “לאמן” את האיזורים בהתאם לתכנון.
כיוון שבמחקר שצוטט לעיל הוגדרו 40 קשרים בעייתיים במוח של ילדים עם אוטיזם עולה השאלה האם ניתן לכוון זאת בטיפול בנוירופידבק בכדי לתקן את הקשרים הללו. התשובה לכך היא שכן. אומנם רק לאחרונה הוגדרו 40 הקשרים הללו, אך חלקם היו ידועים גם קודם. מחקרים שנעשו על מנת לבדוק אם ניתן לשפר את הקשרים הללו בקרב ילדים אוטיסטים הוכיחו כי ניתן לעשות זאת ובתום הטיפול הילדים משתפרים מאוד ובמיוחד באותם תחומים ששום שיטת טיפול אחרת אינה יעילה עבורם כגון נושא החיברות, קשר עין, הבעת רגשות באופן ספונטני ועוד.

הכותב – ד”ר דורון תודר, פסיכיאטר מומחה,
מנהל נוירוקליניק – מרכז רפואי לטיפול בעזרת נוירופידבק.

אתם מוזמנים להיכנס לפורום טיפול באוטיזם, אספרגר ו-PDD בעזרת נוירופידבק,
לשאול שאלות ולקבל מענה מהיר ומקצועי מאת ד”ר דורון תודר.