פוסט טראומה (PTSD) – תקציר מאמרים

  • שם מאמר : סקירה של יעילות טיפול גירוי מגנטי עמוק בקרב מטופלים הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)
    מקום פרסום : Brain Stimulation 7 (2014) 151-157

    הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) הינה הפרעה עם אפשרויות טיפול מוגבלות. זוהי הפרעה שעלולה להתעורר לאחר שאנשים חוו אירוע שכלל איום ממשי על חייהם, או על חייהם של אנשים ששהו בקרבתם. מחקרי הדמיה מוחית מצאו שב-PTSD ישנה תגובת פחד לא מווסתת במח, כך שטיפול באזורים אלה יכול להוביל להקלה בסימפטומים. על אף שתרופות וטיפולים פסיכותרפיים עוזרים בהורדת הסימפטומים בקרב חלק מהחולים, מעריכים כי שליש מהחולים כלל לא מראים שיפור בתגובה אליהם.

    טיפול באמצעות גירוי מגנטי עמוק הוכח בעבר טיפול אפקטיבי בהפרעות שונות כולל הפרעת דכאון. מטרת המחקר הנוכחי לבחון האם הטיפול יכול להיות יעיל גם עבור PTSD. במאמר ערכו סקירה ומטא אנליזה של מחקרים מבוקרים שבדקו זאת.

    בסקירה נכללו 8 מחקרים בתחום, שכללו 132 מטופלים. הטיפולים נערכו 3-5 פעמים בשבוע, סך הכל 10-20 טיפולים לכל מטופל. כל המחקרים הראו שיש שיפור בסימפטומים לאחר הטיפול, כפי שנמדד בשאלונים. השיפור נשמר לפחות שבוע לאחר תום הטיפולים. יתכן ששיפור זה נובע מהפעלת אזורים מוחיים האחראים על הכחדת פחד, והפחתת הפעילות באזורים הקשורים לאחזור זיכרונות מפחידים. לרוב הטיפול עבר ללא תופעות לוואי, עם דיווחים על כאבי ראש וסחרחורת קלים, וללא דווח על תופעות לוואי קשות.

    מסקנות- גירוי מגנטי עמוק בPTSD הינו טיפול אפקטיבי, ולכן יש להמשיך לחקור בנושא על מנת למצוא מהם הפרמטרים היעילים ביותר.



  • שם מאמר : מידת ההשפעה של גרייה מוחית מגנטית עמוקה בשילוב תהליך חשיפה קצר על פוסט טראומה – מחקר ראשוני
    מקום פרסום : Brain Stimul. 2013 May;6(3):377-83

    רקע :
    פוסט טראומה היא הפרעת חרדה מגבילה שמקורה בחוויות טראומטיות. נכון להיום, טיפולי פסיכותרפיה וטיפולים תרופתיים הניבו רק הצלחה חלקית ומכאן הצורך בפיתוח של דרכי טיפול אחרות.

    המחקרים האחרונים גילו כי גורם חשוב שבבסיס ההפרעה קשור ליכולת לקויה לדכא פחד נרכש. תת פעילות בקליפת המוח הפרפרונטלית התיכונה קשורה לדיכוי הלקוי הזה.

    מטרה :
    לבדוק אם טיפולים באמצעות גרייה מוחית מגנטית עמוקה מסייעים בדיכוי הפחד ומניבים השפעה תרפויטית בקרב אנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית העמידים לטיפולים הנהוגים.

    שיטות מחקר :
    למחקר בעל סמיות כפולה גויסו 30 מטופלים הסובלים מפוסט טראומה וחולקו אקראית ל 3 קבוצות טיפול –
    1. גרייה מוחית מגנטית עמוקה לאחר חשיפה קצרה לאירוע הטראומטי באמצעות סיפור הטראומה
    2. גרייה מוחית מגנטית עמוקה לאחר חשיפה לסיפור בלתי טראומטי
    3. גרייה מדומה לאחר חשיפה לסיפור טראומטי.

    תוצאות :
    ניכר שיפור משמעותי בכל מרכיבי ההפרעה בקרב מטופלים בקבוצה 1, בעוד שלא ניכר שיפור משמעותי בקרב מטופלים בקבוצות הביקורת.



  • שם מאמר : נוירופידבק אלפא-תטא בחולים עם פגיעה פוסט טראומתית על רקע מלחמה
    מקום פרסום : Medical Psychotherapy 1991;4:47– 60

    במחקר זה טופלו 15 מטופלים שסבלו מהפרעה פוסט טראומתית לאחר מלחמת ויטנאם. כל המטופלים היו מאושפזים בשל בעיה זו. רובם סבלו גם מאלכוהוליזם. במקביל נבדקו 14 חולים אחרים שקיבלו במקום הטיפול בנוירופידבק טיפול אצל פסיכולוג. שתי קבוצות המטופלים עברו בירור והערכה נרחבים. עם תחילת המחקר כמות התרופות בשתי הקבוצות הייתה זהה. לאחר תום 20 מפגשי הטיפול הם היו במעקב עוד כ 30 חודשים. 
    במהלך המעקב הארוך נמצא ש 14 מתוך 15 המטופלים באמצעות נוירופידבק השתפרו במידה ניכרת, הורידו משמעותית את כמות התרופות שקיבלו וניהלו חיים נורמטיביים. חולה אחד החמיר וחזר לאישפוז. מאידך בקבוצה השניה רק 3 השתפרו במידה כזו שלא חזרו לאישפוז. 11 אחרים אושפזו שוב. מבחינת התרופות 10 מבין 14 החולים בקבוצת הבקרה העלו במהלך הזמן את מינון התרופות שלהם.

    * מחקר זה היה המחקר המודרני הראשון בתחום הנוירופידבק. הוא נחשב למחקר שעורר את העניין המודרני בטיפול זה כיוון שאוכלוסיית החולים שהשתתפה בו נחשבה כקבוצת חולים קשה ועמידה במיוחד, והשגי הטיפול היו מרשימים אז כפי שהם מרשימים כיום.