טיפול בדיכאון – תיאור מקרה

  • א’ היה בחור צעיר בן 24 שעסק לאורך השנים בצילום ובציור והגדיר את עצמו אמן.

    בעברו טראומה קשה: כשהיה צעיר נחשף לאירוע אלים, שבמהלכו אדם נורה לידו.

    לאחר האירוע פיתח חרדות קשות והתקשה לשהות לבד.

    בטרם גיוסו לצה”ל קיבל פרופיל 45 בשל החרדות הקשות. בצבא שירת כחייל בבסיס עורפי ויצא כל יום הביתה.

    במהלך השנים קיבל טיפולים רבים (תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, טיפולים פסיכולוגיים וטיפולים אלטרנטיביים שונים) אך לא הרגיש שטיפולים אלה עזרו לו באופן משמעותי. הם “החזיקו לי את הראש מעל המים. לא יותר.”

    חברים הכירו לו בת זוג והם החלו לצאת. לאחר כמה חודשים בת הזוג החליטה לסיים את הקשר. היא הרגישה שהמצוקות הנפשיות שלו קשות לה והעדיפה לסיים את הקשר בשלבים ההתחלתיים בטרם מתפתחת מחוייבות עמוקה יותר.

    בעקבות פרידה זו מצבו הנפשי התדרדר מאוד והתפתח דיכאון מז’ורי עם מחשבות אובדניות.

    א’ פנה אלי והחליט לקבל טיפול באמצעות גרייה ברזולוציה גבוהה(HDS-tdcs)  ובעקבות המיפוי המוחי שעבר, כמו גם לנוכח דרגת הדיכאון החלטתי על איזור הגרייה.

    כבר לאחר שבוע א’ החל לדווח כי חל שיפור במצבו. לאחר שבועיים דיווח שהוא מרגיש טוב יותר יחסית למצבו בשנים האחרונות. הוא החל להרגיש אופטימי וחש רצון לקדם את חייו.

    לא היו לטיפול כל תופעות לוואי. לאחר 20 מפגשים החליט א’ לסיים את הטיפול.

    במפגש ביקורת כשלושה חודשים לאחר תום הטיפול סיפר שהוא מרגיש הרבה יותר טוב וכי מצבו יציב גם מבחינת הדיכאון וגם מבחינת החרדה.  הוא החליט לבנות תיק עבודות על מנת להתקבל ללימודי אומנות.

    בסיום הטיפול אמר: “אני לא מאמין כמה שנים סבלתי, וכל מה שהייתי צריך כדי להרגיש יותר טוב זה שישימו לי בטריה על הראש.”



  • ב. הגיעה לטיפול בגיל 25. דיווחה כי עד גיל 17 לא סבלה מכל בעיה מיוחדת: היא הייתה נערה חברותית, הצליחה בלימודיה ועסקה בתחביבים שונים. מגיל 17 החלה לסבול מירידה הולכת ומתמשכת במצב רוחה. גויסה בגיל 18 לצבא ושירתה שנתיים בבסיס חיל האוויר בתפקיד מודיעיני. לדבריה הסתדרה היטב בבסיס אך לאורך כל השירות המשיכה לסבול ממצב רוח ירוד והרגישה שהיא מתקשה לחוש שמחה והתלהבות.
    מיד לאחר שחרורה החלה לחפש מענה לבעייתה. במקביל החלה ללמוד באוניברסיטה. לאורך השנים קיבלה טיפולים תרופתיים רבים שלא הביאו לכל שיפור במצבה. היא קיבלה תרופות נוגדות דיכאון מכל הסוגים במינונים גבוהים. מעולם לא דיווחה על תופעות לוואי כלשהן. בשלב מסוים החלה לקבל טיפולים מייצבי מצב רוח בעזרת תרופות שונות, אך תרופות אלה גרמו לתחושה קשה של פגיעה בזיכרון ולכן הפסיקה טיפול זה. תרופות נוירולפטיות גרמו להשמנה קשה והתגובה לא הייתה משמעותית.
    לאחר שנואשה מטיפולים אלה פנתה בבקשה לקבל טיפול באמצעות גרייה מגנטית עמוקה. היא החלה טיפול כמקובל וכבר לאחר כ 5 מפגשים דיווחה על שיפור בתאבון ובחשק המיני. עם זאת, חשה שהמצב נותר יציב וללא שיפור מהותי עד פגישה 15. לאחר פגישה 15 המצב המשיך להשתפר. בסה”כ קיבלה 30 טיפולים במהלך חודש וחצי. לאחר מכן המשיכה טיפול בתדירות של אחת לשבוע כטיפול משמר.
    ב. דיווחה לאחר כ 3 חודשים, שמבחינה נפשית היא חשה שקיבלה מחדש את חייה. לדבריה, בכל פעם שהיא צוחקת היום, היא נהנית מחדש מהעובדה, שהיא יכולה לצחוק וליהנות מכך. בשלב זה הוחלט להפסיק את הטיפול ולבחון את השפעתו בטווח הארוך.



  • ס. הגיעה לטיפול בהיותה בת 52. בעברה מעולם לא סבלה מדיכאון. כארבע שנים קודם לכן, החלה לחוש דיכאון על רקע יחסים עכורים במקום עבודתה. היא טופלה במהלך השנים בתרופות רבות נגד דיכאון אך לא הגיבה לטיפול, למרות שקיבלה את כל התרופות המודרניות שרשומות בארץ כמו גם שילובים שונים של תרופות ישנות וחדשות. ניסיונות להוסיף תרופות שאינן נוגדות דיכאון, כמו ליתיום, במטרה לחזק את ההשפעה של התרופות נוגדות הדיכאון, אף הוא לא הביא לתוצאות טובות. כאשר הופיעו מחשבות אובדניות היא אושפזה לזמן קצר אך לא נמצאה תרופה לבעייתה.

    במצב זה הגיעה לטיפול בנוירוקליניק. היא עברה בדיקת QEEG שהדגימה אחת מהתבניות השכיחות בפעילות גלי המוח, קרי איטיות באונה פרונטאלית שמאלית. לאחר 4 טיפולי נוירופידבק היא חשה הקלה גדולה במצבה. לאחר 12 טיפולי נוירופידבק, משהרגישה שחזרה לעצמה, הופסק הטיפול. בפגישת מעקב שנה לאחר תום הטיפול עדיין היה מצבה יציב והיא לא דיווחה על בעיות במצב הרוח.