טיפול בהפרעות קשב ריכוז (ADHD) – תיאור מקרה

  • חיים ויגל (שמות בדויים) הגיעו לקבל יעוץ לגבי טיפול אפשרי ביגל. יגל בן 10 אינו מרוכז בשיעורי, מפטפט ותזזיתי. יחד עם זאת הוא חברותי מאד ומוכשר באמנות. הריאיון העלה כי יתכן מאד ויגל סובל מהפרעת קשב. חיים לא היה מופתע מהאבחנה וציין שכשהוא היה ילד הוא היה אותו הדבר כמו יגל. לדבריו עד היום הוא מתקשה להתרכז. חיים בן 45 ועובד כמנהל בחברת פרמצבטיקה. התעניינות בתלונות העכשוויות של חיים על קשיים בריכוז ובזיכרון והשינויים שחלו בשנים האחרונות העלו את השאלה האם אכן חיים סובל מ- ADHD  גם כן. לחיים הוצע לעבור בדיקת Elminda לבירור קשייו.

    בדיקת Elminda  היא בדיקה חדשנית במיוחד העושה שימוש בידע הנצבר לגבי הפעילות המוחית הראשונית בתגובה לגירוי במהלך ביצוע משימה. פעילות זו מכונה ERP – Evoked response potential. תאי המוח מגיבים לכל אירוע שמתרחש בגוף ומחוצה לו. התגובה שלהם לאירוע מתבטאת בשינוי הפוטנציאל החשמלי. שינוי זה ניתן למדידה לאורך טווחי זמן קצרים והניתוח שלו מעיד על אופן הפעילות המוחית. בעשרות השנים האחרונות הצטבר מידע מחקרי רב על הקשר בין פעילות זאת בזמן ביצוע משימות קוגניטיביות ולבין הפרעות פסיכולוגיות שונות.

    חברת Elminda  פיתחה בשלוש עשרה השנים האחרונות מאגר ענק של נתונים המתייחס למעל לחצי מיליון בני אדם ברחבי העולם והצליחה לזהות באמצעות אלגוריתם של בינה מלאכותית את דפוסי הפעולה המוחיים המאפיינים הפרעות שונות. בין היתר מערכת Elminda  הצליחה לזהות דפוס אופייני להפרעת קשב. בשל כך היא זכתה להכרה ככלי תומך החלטה אבחונית הן על ידי ה-FDA האמריקאי, ה- CE האירופי ומשרד הבריאות בישראל. באמצעות הבדיקה ניתן לזהות החל מגיל 12 מה ההסתברות שההתנהגות של ילד או מבוגר נובעת מהפרעת קשר.

    בשונה מכלים ממוחשבים מקובלים אחרים בבדיקה רפואית של הפרעת קשב המתבססים על תפקוד במשימה בלבד, Elminda  מאפשרת הצצה טובה אל הדרך בה המוח מבצע את המשימה. כך שהאבחון מבוסס יותר ואמין יותר.

    ומה קרה בסוף עם חיים?  חיים עבר את הבדיקה. בבדיקה התברר כי ככל הנראה כרגע המוח שלו אינו מתפקד באופן דומה למוח של מבוגר עם הפרעת קשב. אך יתכן והממצאים מצביעים על ירידה קוגניטיבית אפשרית. בניוזלטר הבא נדבר על האפשרות של Elminda לאבחן מוקדם ירידה בתפקוד הקוגניטיבי.



  • פנתה אלי אישה צעירה בת 31, נשואה ואם לשניים, שבבעלותה עסק עצמאי בתחום העיצוב. כל חייה התמודדה עם הפרעת ריכוז וקשב ונטלה תרופות רבות ללא הטבה משמעותית. כיוון שלא סבלה מתופעות לוואי, קיבלה מינונים גבוהים של ריטלין. לדבריה לא היה במינונים הגבוהים די תועלת, אבל היא חשה שזה “יותר טוב מכלום”, כדבריה.

    בשל קשייה לא הסתדרה בעבודות בשוק החופשי. לאחר זמן לא ארוך פוטרה ממקומות עבודה שונים בגלל הדחיינות שלה ובגלל הקושי שלה לסיים פרוייקטים ולעמוד בדרישות.

    לאור זאת, החליטה להקים עסק עצמאי והעסיקה צוות, שטיפל בלקוחות באופן קבוע והביא פרוייקטים לכדי סיום. היא עצמה ניהלה את העסק בעיקר בצד היצירתי של העבודה. מצבה עורר בה תסכול רב היות וחשה תלות בעובדיה וחוסר מימוש עצמי. קשייה השליכו גם על תפקודה בבית. בעלה, שעבד בעבודה גמישה, לקח על עצמו את ניהול משק הבית.

    היא פנתה לטיפולי וביקשה במפורש לקבל טיפול בגרייה ברזולוציה גבוהה כיוון שהתרשמה, שהטיפול באמצעות נויורופידבק לא יתן תגובה מהירה מספיק. עוד ציינה שהיא מכירה את עצמה היטב ויהיה לה קשה להתמיד בטיפול שלא ייתן לה תחושה מיידית של שינוי.

    הספרות המדעית כוללת עשרות מחקרים המוכיחים שטיפול באמצעות גרייה ברזולוציה גבוהה תורם לסובלים מהפרעת קשב. המחקרים מלמדים שאין זה נדיר לראות שינוי ברור ומשמעותי כבר לאחר שבוע של טיפולים. לכן טיפול זה אכן מתאים מאוד לאישה צעירה זו.

    לאחר הטיפול הראשון דווחה המטופלת בפליאה, שיש לה תחושה של חדות וצלילות בראש כמותה לא חשה מעולם עם תרופה, “כאילו פתאום המוח שלי הוא קריסטל”. היא הסבירה  שבדרך כלל יש לה בראש בו זמנית הרבה מחשבות שמתערבבות. היא חושבת על פרוייקט ופתאום חושבת על הילדה שלה ואז חושבת על אירוע שהיא צריכה ללכת ומתחילה לתכנן מה ללבוש ובאותו רגע נזכרת ששכחה להתקשר למישהו וכך הלאה כל הזמן. אולם לאחר הטיפול הראשון שעברה, הבחינה שיש לה שקט בראש, כאילו מישהו סידר לה את המחשבות והן באות בזו אחר זו ורק אחרי שאחת נגמרת מתחילה אחרת.

    לאחר 20 טיפולים השתפרה התחושה הטובה בראש ואף התחזקה. לאחר סוף השבוע הראשון דיווחה שבשבת חשה שוב פחות ממוקדת, אבל תופעה זו לא חזרה בהמשך. לאחר חודש ימים הטיפול הופסק לאחר שהרגישה שהיא מתפקדת הרבה יותר טוב ממה שעשתה שנים. גם בעלה והסביבה החמיאו לה, מבלי לדעת את הסיבה, על כך שיותר קל, נוח ויעיל לעבוד איתה. היא סיפרה שניסתה להבין מהסובבים אותה למה הם מתכוונים. המשפט שחזר על עצמו היה שיש לה “שקט פנימי”, שקשה להם להסביר.



  • מ. הגיעה לטיפול כאשר הייתה בת 12. מגיל צעיר סבלה מקשיים בריכוז וקשב, ללא היפראקטיביות, (ADD). במרבית השעורים ישבה מאחור וחלמה. בנוסף היו לה קשיים ניכרים בהבנת הנקרא. מגיל צעיר קיבלה עזרה רבה בלימודים ושיעורי הוראה מתקנת. טיפול אינטנסיבי זה איפשר לה אמנם לעקוב אחר הנעשה בכיתה, אך היא הייתה מתוסכלת מאוד ובמיוחד הרגישה רע כאשר קיבלה ציונים נמוכים בבחינות. ניסיון טיפול בריטלין לא הביא לשיפור משמעותי ביכולת מיקוד הקשב ומובן שלא שיפר את לקות הלמידה.

    מ. עברה איבחון QEEG, שהדגים הן את בעיית הקשב והריכוז והן את לקויות הלמידה. בבדיקה התברר, שניתן לטפל בשתי הבעיות בו זמנית באמצעות הצבת 2 חיישנים על פני הגולגולת במקום אחד. כבר לאחר 3 מפגשים דיווחה מ. שקל לה יותר לקרוא. בפגישה השמינית היא עברה במרפאתנו מבחן: היא קראה פרק בספר ונבחנה עליו לאחר מכן. התברר, שהיא אכן מבינה את מה שהיא קוראת. במקביל השתפרו גם ציוניה בבית הספר. היא דיווחה, שהיא יכולה להקשיב בכיתה ובניגוד לעבר יכלה להמשיך להקשיב גם שהיה רעש מחוץ לכיתה.

    בתום הטיפול דיווחה מ. על שיפור ניכר בלמידה. עדיין היו תחומים שהתקשתה בהם, כמו לשון, אבל ברוב המקצועות היא הרגישה שהיא יכולה להתמודד ללא עזרה.



  • ש. הגיעה לטיפול בגיל 16. כבר מגיל צעיר ניכר היה שש. סובלת מהפרעת קשב וריכוז. היא לא הצליחה להתמיד בלימודיה, הייתה פעילה מאוד בזמן השיעורים וסבלה מהתפרצויות זעם רבות. המצב התדרדר באופן כזה עד שעלתה השאלה של התאמתה למסגרת הלימודים. משפחתה של ש. חרדית. האופציה שהילדה תפסיק לימודיה בגיל צעיר היוותה גורם איום משמעותי ביותר על סיכוייה להשתדך באופן ראוי. בלית ברירה ההורים החליטו להעזר בטיפול תרופתי. במשך שנים רבות ש. קיבלה טיפול באמצעות קונצרטה במינון של 54 מ”ג ליום. הטיפול עזר לה מאוד ואיפשר לה להשתלב בלימודים ומבחינה חברתית באופן מייטבי. עם זאת, ככל שש. בגרה היא החלה להפעיל לחץ גדול על הוריה להפסיק את הטיפול התרופתי. לדבריה הטיפול גורם לה להרגיש מדוכאת מחד ומצד שני היא החלה לחשוש שהמשך טיפול תרופתי יגרום לסטיגמה כלפיה שעלולה בסופו של יום לפגוע בשידוכה. ניסיונות להפסיק את הטיפול התרופתי הביאו להרעה ניכרת במצבה. בשל כך הוריה של ש. החליטו לנסות את הטיפול באמצעות טכנולוגיית נוירופידבק.

    כמקובל ש. עברה בדיקת QEEG שהדגימה תבנית מוחית שכיחה מאוד בקרב הסובלים מהפרעת ריכוז וקשב. היחס בין גלי התטא לביתא היה גבוה מאוד יחסית לגיל. בהתאם למאפייני הבדיקה האישית שלה, תוכנן פרוטוקול טיפולי וש. החלה לקבל טיפול בתדירות של פעמיים בשבוע. בשלב זה היא המשיכה לקבל טיפול תרופתי ללא שינוי. בהדרגה ש. החלה לדווח על שיפור במצבה. היא שמה לב לכך בעיקר בשבתות שבהן לא לקחה את התרופה. לאחר 20 מפגשי טיפול הורד מינון התרופה וש. המשיכה לקבל טיפול במינון של 36 מ”ג ליום. הורדת מינון זו לא גרמה לכל הרעה במצב בבית הספר. לאחר 40 טיפולים המינון הורד ל 27 מ”ג. בשלב זה ש. והוריה התלבטו אם יש טעם בהמשך טיפול. לתחושתה השיפור שחשה נעצר ולא היה ברור אם הטיפול מיצה את עצמו. כיוון שהמטרה העיקרית שש. הגיעה איתה הייתה לנסות ולהפסיק את הטיפול לחלוטין, בוצעה בדיקת QEEG חוזרת, בוצעו התאמות בטיפול וש. המשיכה בטיפול. לאחר 60 טיפולים ש. דיווחה שהיא הולכת לבית הספר ללא כל טיפול תרופתי ומסתדרת היטב. היא הרגישה מלאת חיים והביעה אופטימיות רבה שהשיפור שהיא חשה בו יתמיד. מאז תום הטיפול עברה כבר שנה וחצי. ש. התבקשה ליצור קשר כל כמה חודשים ולדווח על מצבה. לתחושתה מצבה נותר יציב כפי שהיה בתום הטיפול.



  • א. הגיע לטיפול בגיל 13. הוא סבל מהפרעת ריכוז וקשב. בנוסף נהג לכחכח בגרונו וכן נטה להטות את ראשו לצד שמאל באופן לא רצוני. הוא אובחן כסובל מתסמונת טורט. 
    ניסיון טיפול בקונצרטה במינון 36 מ”ג הביא לשיפור בהפרעת הריכוז והקשב אך גרם להתגברות הטיקים. מינון נמוך יותר לא עזר לבעיות הקשב וההיפראקטיביות. במקביל לקונצרטה הציעו לו לקחת תרופה בשם ריספרדל אך הוריו חששו מתופעות הלוואי של תרופה זו ופנו לטיפול באמצעות טכנולוגיית נוירופידבק.
    בוצעה בדיקת QEEG שהראתה כי במקרה זה ניתן לטפל במקביל הן בהפרעת הריכוז והקשב והן בטיקים השונים. כבר בפגישה החמישית חל שיפור ניכר במצבו והטיקים פסקו לחלוטין. הוא המשיך לקבל קונצרטה לטיפול בהפרעת הריכוז והקשב. בפגישה העשירית א. החל להתלונן על בחילות וכאבי ראש. תלונות אלה פורשו כמינון יתר של קונצרטה והמינון הופחת ל 18 מ”ג. במינון זה, הפרעת הריכוז הייתה מאוזנת לחלוטין.
    בפגישה העשרים הטיפול בקונצרטה הופסק לחלוטין. לאחר 40 פגישות א. סיים את הטיפול ללא טיקים וללא הפרעות של ריכוז וקשב.