טיפול ב OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית) – תיאור מקרה

  • דניאל בן 12 הופנה על ידי יועצת בית הספר לטיפול בשל מה שתואר כחרדת בחינות. דניאל ילד צעיר על סף גיל ההתבגרות הוא תלמיד טוב. בחצי שנה אחרונה חל שינוי בהישגיו. הוא נראה לא קשוב ועיתים גם חרד בבחינות. יועצת בית הספר הפנתה את דניאל והוריו לשיחה עם פסיכולוג בית הספר. הפסיכולוג לאחר ריאיון עם דניאל שיער כי מדובר בחרדת בחינות. הפסיכולוג הסביר להוריו, כי יתכן ויש גם הפרעת קשב אלא שקשה לדעת האם זו חרדה בלבד או גם הפרעת קשב. דניאל החל לקבל טיפול בחרדת בחינות על ידי פסיכולוג בית הספר. הוריו הדואגים הגיעו ליעוץ לאחר שטיפול CBT סטנדרטי בחרדת הבחינות, במשך שלושה חודשים על ידי פסיכולוג בית הספר, לא שיפר את תפקודו במבחנים. המחשבה היתה שאולי דניאל סובל גם מהפרעת קשב.

    דניאל הגיע לפגישת היעוץ כאשר הוא יודע לתאר היטב מה הוא מרגיש בזמן בחינה. הוא אף הדגים את הטכניקות שלמד לזיהוי מחשבות ושיטות ההרפיה השונות. אולם, הוא הדגיש כי הטכניקות השונות לא תמיד עוזרות לו להתרכז. הוא מזהה את המחשבות ואפילו למד תרגיל מיינדפולנס אך המחשבות לא עוזבות את הראש שלו. הוא עושה בדבקות את כל התרגילים שלימד אותו הפסיכולוג ומרגיש רגוע בהתחלה ואחר כל כשהמחשבות נשארות שם הוא מרגיש מתוסכל ומאבד מהר מאד את הריכוז. רק אחרי חצי שעה של מאבק הוא מצליח להתחיל את המבחן.

    ביעוץ ביקשנו מדניאל שידגים כיצד הוא מבצע את תרגילי ההרפיה כשהוא מחובר למכשור ביופידבק. המכשור מודד כיצד הגוף שלו מגיב לתרגילי ההרפיה. אכן דניאל למד לבצע היטב תרגילי הרפיה ולמעשה הוא איננו מתוח. יחד עם זאת נראה כי המחשבות עדיין מטרידות אותו. בירור נוסף העלה כי האופי של המחשבות הוא חזרתי  ומכיל חשש מכך שהמחשבה על מבחנים אחרים תבלבל לו את הזיכרון.

    ביעוץ הוסבר להוריו כי לדניאל יש בעצם הפרעה טורדנית כפייתית – OCD. בגיל צעיר לא קל לשים עליה את האצבע. הקשיים נראים לרוב כקשיי ריכוז או חרדה. אך למעשה מדובר ב- OCD שהמוקד שלה הוא זיהום מנטלי. זיהום מנטלי מתרחש כאשר האדם עם ה- OCD משוכנע שעצם המחשבה על דבר מסוים פוגמת, מקלקלת, מטמאת ואז הוא חש מחויב לחשוב מחשבה מבטלת. כלפי חוץ זה נראה שהאדם “מוסח פנימית”. הוא אכן עסוק בתוכן פנימי מנטלי. אך אין מדובר במוסחות אלא במיקוד יתר וניסיון לשליטה על המחשבות.

    למרבה הצער, שאלונים שמאבחנים קשב או חרדה אינם רגישים דיים לאפשרות שמדובר ב- OCD. גם התיאורים ההתנהגותיים מפנים, לרוב, את תשומת הלב להפרעות השכיחות ו’מקובלות’ יותר: הפרעת קשב, חרדה וכו’.



  • ד’, גבר נשוי ואב ל 3 ילדים העובד כמהנדס בניין סובל מ OCD ​מזה שנים רבות.

    רוב המחשבות שמטרידות אותו קשורות בעיקר לחשש שמא ילדיו ידבקו במחלה זיהומית כגון איידס או דלקת כבד נגיפית. כתוצאה מדאגתו לילדיו הוא מונע מהם לשחק במקומות שנראים לו בלתי בטוחים ואף מנע מהם לשחק עם ילדים שחשד כי הם עלולים לסבול ממחלה מדבקת. החשש נוגע גם לו עצמו: שנים רבות לא הלך לרופא שיניים מפאת החשש שיידבק באיידס ממכשירי הרופא.

    לאורך השנים עבר שני סבבים של טיפול קוגניטיבי התנהגותי. בשני הסבבים הגיב היטב לטיפול אך ברגע שהטיפול הופסק, המצב התדרדר במהירות.

    טופל במגוון רחב של נוגדי דיכאון וחרדה, בעיקר ממשפחת ה SSRI אך גם ,SNRI ואת כל הטיפולים קיבל במינון מקסימלי. מבחינתו כל התרופות עזרו במידה קלה בלבד והוא לא הרגיש שתרמו לו במידה מספקת.

    הצעתי לו טיפול באמצעות גרייה ברזולוציה גבוהה (HDS  או  tDCS) והוא התחיל את הטיפול למרות שהביע ספקנות רבה, כיוון שהמכשיר נראה לו “לא מספיק חזק” להתמודד עם הבעיה שלו. כבר לאחר שבועיים חל שיפור ניכר במצבו. הוא דיווח שפשוט קם בוקר אחד והחליט לקבוע תור אצל רופא שיניים ואפילו הגיע לפגישה שנקבעה ועבר בדיקה. הוא ציין שראה כתם דם על חלוקו של הרופא ונדהם שהוא מסוגל להביט בכתם מבלי שהחרדה תציף אותו.

    לאחר חודש ימים של טיפול חל שיפור משמעותי במצבו. הוא הפסיק את הטיפול התרופתי לחלוטין ודיווח על הרגשה מצויינת.

    כחצי שנה מתום הטיפול חזר לביקורת. דיווח שיש לו בעיות בעבודה כי בחברה החלו צמצומים. הנושא גרם לו למתח רב והוא הרגיש את המחשבות הטורדניות מתגברות. ביקש לחזור שוב לסדרת טיפולים. עבר 10 טיפולים במשך שבועיים והרגיש שמצבו משתפר מאוד. לאחר שבועיים הטיפול הופסק, כי לא הרגיש טעם להמשיך.

    בפגישת מעקב עימו כחצי שנה לאחר הטיפול, מצבו היה יציב וטוב.



  • ש. היא צעירה רווקה בת 30 הסובלת מאז גיל ההתבגרות מ OCD חמור, שבעטיו לא שירתה בצבא.

    הסימפטומים הבולטים שהיא סובלת מהם נחלקים ל 2 קבוצות:
    א. סימפטומים של סדר וניקיון: היא מרגישה שבכל יום עליה לנקות את כל הארונות במטבח.
    ב. מחשבות חודרניות: ש. סובלת ממחשבות חודרניות בלתי פוסקות עם גוון אלים כלפי בני משפחתה.

    לאורך השנים קיבלה תרופות רבות במינונים מאוד גבוהים. הטיפול התרופתי הביא לשיפור קל בטקסי הניקיון אך כמעט ולא הוריד את המחשבות התוקפניות.

    לדבריה “המחשבות ליוו אותי מהרגע שהתעוררתי ועד הרגע שהלכתי לישון”. ש. פנתה לטיפול פסיכולוגי ועברה סדרת טיפולים קוגנטיביים התנהגותיים. בעת שהייתה בטיפול חל שיפור רב בטקסי הניקיון, אך כמעט ולא חלה ירידה במחשבות החודרניות. כמה חודשים לאחר תום הטיפול הפסיכולוגי המצב התדרדר בהתמדה כך ששוב ניקתה שעות רבות בכל יום.

    בשל מצבה כמעט ולא יצרה קשרים חברתיים. היא פוטרה מעבודות שונות שוב ושוב כיוון שמנהליה התלוננו, שהיא לא מרוכזת ונוטה לאחר לעבודה.

    בעקבות המצב בוצע ניסיון חוזר של טיפול קוגניטיבי התנהגותי אך ש. הפסיקה אותו לאחר כמה מפגשים באומרה, שכל עוד לא ניתן לעזור לה במחשבות, אין טעם לעזור לה בטקסי הניקיון. לדבריה, עיקר הסבל נעוץ במחשבות החודרניות. מצבה הנפשי הלך והתדרדר והחלו לצוץ אף מחשבות ייאוש ומחשבות על כך שהחיים אינם ראויים.

    ש. פנתה למרכז הרפואי נוירוקליניק בבקשה לקבל טיפול באמצעות גרייה מוחית מגנטית עמוקה. היא החלה לקבל 3 טיפולים בשבוע. בעת הטיפולים אנו מבקשים מהמטופלים לעורר בדימיון את האובססיות. בפעמים הראשונות ש. לגלגה ואמרה “אני לא צריכה לעורר אותן. זה כל הזמן שם”. בתחילת הטיפול השישי שוב נאמר לה לעורר את האובססיות בעת שהגרייה מתחילה וש. אמרה “רגע. אני צריכה לנסות להביא את המחשבות. כרגע אין לי”. זה היה הרמז הראשון לכך, שמצבה הולך ומשתפר.

    א. סיימה 20 מפגשי גרייה ללא תופעות לוואי. היא דיווחה על ירידה ניכרת הן במספר השעות שביצעה טקסי ניקיון והן ירידה ברורה בכמות האובססיות. במקביל ש. מצאה עבודה ודיווחה, שהממונים עליה מביעים שביעות רצון מתיפקודה. בני משפחתה סיפרו, שהם מרגישים “כאילו היא חזרה לעצמה”. האב סיפר, שערב אחד בעת שצפו בטלויזיה ביחד הוא הסתכל על ש. וחשב לעצמו “כל כך הרבה שנים לא ישבנו בערב וראינו יחד טלויזיה כמו משפחה נורמלית”.

    המחיר התיפקודי הכבד ששילמה ש. במהלך חייה בשל חומרת מחלתה, הוחלט שהיא תמשיך לקבל גרייה אחת לשבוע על מנת לשמר את ההישגים שהושגו בטיפול.



  • מ. הוא בחור צעיר בן 25. מגיל צעיר הוא סובל ממחשבות חודרניות על כך שידיו מלוכלכות. הוא שוטף ידיים פעמים רבות ביום, עד כי עור ידיו נפגע. בנוסף הוא מרגיש צורך לבדוק שוב ושוב כי ברזי המים סגורים. להערכתו הוא מבזבז כארבע שעות מדי יום בשטיפות ידיים ובדיקות הברזים ומערכת החשמל. בדומה לחולים רבים הסובלים מ OCD גם מ. הרגיש, שמוחו עובד ללא לאות 24 שעות ביממה במעגלים אין סופיים. 
    ניסיון טיפולי בתרופות נוגדות דיכאון במינון גבוה כמקובל לא צלח. ניסיון בטיפול קוגניטיבי התנהגותי גם הוא לא הצליח לאור הקושי הרב שמ. חש בעת ביצוע התרגילים שנדרשו ממנו. 
    לבסוף הוחל טיפול בנוירופידבק. במהלך הפגישות הראשונות לא חש מ. כל שיפור. נעשו שינויי פרוטוקולים תכופים על בסיס חריגות שונות שנצפו בבדיקת QEEG. הפרוטוקול שהוגדר שונה מעט בין הפגישות על מנת להביאו לאופטימום. לבסוף, לאחר 10 מפגשים, החל מ. לדווח על שיפור ולאחר 30 פגישות דיווח כבר על שיפור ניכר. לדבריו, הוא לא זוכר שמוחו היה רגוע כל כך מאז ילדותו. 

    חולי OCD מהווים אתגר טיפולי בכל גישה שבה מטפלים. החולים הללו עמידים בדרך כלל לטיפולים וגם כאשר הם מגיבים, התגובה אינה מלאה. הטיפול בטכנולוגיית נוירופידבק יחודי ויעיל ביותר, שכן הוא מאפשר לחולים להגיע למצב שבו המחלה דועכת לחלוטין. 
    המקרה המתואר כאן מדגיש, שלעיתים הפרוטוקול הראשון שנבנה אינו מחולל את השיפור המבוקש. אנו במכון “נוירוקליניק” מאמינים, שפרוטוקול אפקטיבי יחולל שינוי כבר לאחר 2-3 פגישות ואם אינו מתחולל, יש לערוך שינוי בפרוטוקול. 
    בבניית הפרוטוקול במקרה זה נעזרנו בטכנולוגיה חדישה, שמאפשרת למדוד את גלי המוח של המטופל וליצור תמונת מוח מדויקת של האזור במוח המתפקד באופן לא תקין. במקרה זה (כמו אצל חלק מהחולים עם OCD) התגלה שהאזור הלקוי הוא ANTERIOR CINGULATE. מרגע שהאזור הוגדר, שונה הפרוטוקול בהתאם וחל השיפור המבוקש במצב.

    OCD_1

    OCD_BeforeOCD_After

    בתמונות רואים את תמונת ה QEEG, כאשר התמונה מימין היא לפני הטיפול, והתמונה משמאל היא לאחר סדרה של מפגשי טיפול. 
    צבעים מעל 2 או מתחת ל -2 מבטאים מצב חריג בהשוואה לאוכלוסיה נורמלית באותו הגיל כמו המטופל.