טיפול ב OCD (הפרעה טורדנית-כפייתית) – תיאור מקרה

  • ד’, גבר נשוי ואב ל 3 ילדים העובד כמהנדס בניין סובל מ OCD ​מזה שנים רבות.

    רוב המחשבות שמטרידות אותו קשורות בעיקר לחשש שמא ילדיו ידבקו במחלה זיהומית כגון איידס או דלקת כבד נגיפית. כתוצאה מדאגתו לילדיו הוא מונע מהם לשחק במקומות שנראים לו בלתי בטוחים ואף מנע מהם לשחק עם ילדים שחשד כי הם עלולים לסבול ממחלה מדבקת. החשש נוגע גם לו עצמו: שנים רבות לא הלך לרופא שיניים מפאת החשש שיידבק באיידס ממכשירי הרופא.

    לאורך השנים עבר שני סבבים של טיפול קוגניטיבי התנהגותי. בשני הסבבים הגיב היטב לטיפול אך ברגע שהטיפול הופסק, המצב התדרדר במהירות.

    טופל במגוון רחב של נוגדי דיכאון וחרדה, בעיקר ממשפחת ה SSRI אך גם ,SNRI ואת כל הטיפולים קיבל במינון מקסימלי. מבחינתו כל התרופות עזרו במידה קלה בלבד והוא לא הרגיש שתרמו לו במידה מספקת.

    הצעתי לו טיפול באמצעות גרייה ברזולוציה גבוהה (HDS  או  tDCS) והוא התחיל את הטיפול למרות שהביע ספקנות רבה, כיוון שהמכשיר נראה לו “לא מספיק חזק” להתמודד עם הבעיה שלו. כבר לאחר שבועיים חל שיפור ניכר במצבו. הוא דיווח שפשוט קם בוקר אחד והחליט לקבוע תור אצל רופא שיניים ואפילו הגיע לפגישה שנקבעה ועבר בדיקה. הוא ציין שראה כתם דם על חלוקו של הרופא ונדהם שהוא מסוגל להביט בכתם מבלי שהחרדה תציף אותו.

    לאחר חודש ימים של טיפול חל שיפור משמעותי במצבו. הוא הפסיק את הטיפול התרופתי לחלוטין ודיווח על הרגשה מצויינת.

    כחצי שנה מתום הטיפול חזר לביקורת. דיווח שיש לו בעיות בעבודה כי בחברה החלו צמצומים. הנושא גרם לו למתח רב והוא הרגיש את המחשבות הטורדניות מתגברות. ביקש לחזור שוב לסדרת טיפולים. עבר 10 טיפולים במשך שבועיים והרגיש שמצבו משתפר מאוד. לאחר שבועיים הטיפול הופסק, כי לא הרגיש טעם להמשיך.

    בפגישת מעקב עימו כחצי שנה לאחר הטיפול, מצבו היה יציב וטוב.



  • ש. היא צעירה רווקה בת 30 הסובלת מאז גיל ההתבגרות מ OCD חמור, שבעטיו לא שירתה בצבא.

    הסימפטומים הבולטים שהיא סובלת מהם נחלקים ל 2 קבוצות:
    א. סימפטומים של סדר וניקיון: היא מרגישה שבכל יום עליה לנקות את כל הארונות במטבח.
    ב. מחשבות חודרניות: ש. סובלת ממחשבות חודרניות בלתי פוסקות עם גוון אלים כלפי בני משפחתה.

    לאורך השנים קיבלה תרופות רבות במינונים מאוד גבוהים. הטיפול התרופתי הביא לשיפור קל בטקסי הניקיון אך כמעט ולא הוריד את המחשבות התוקפניות.

    לדבריה “המחשבות ליוו אותי מהרגע שהתעוררתי ועד הרגע שהלכתי לישון”. ש. פנתה לטיפול פסיכולוגי ועברה סדרת טיפולים קוגנטיביים התנהגותיים. בעת שהייתה בטיפול חל שיפור רב בטקסי הניקיון, אך כמעט ולא חלה ירידה במחשבות החודרניות. כמה חודשים לאחר תום הטיפול הפסיכולוגי המצב התדרדר בהתמדה כך ששוב ניקתה שעות רבות בכל יום.

    בשל מצבה כמעט ולא יצרה קשרים חברתיים. היא פוטרה מעבודות שונות שוב ושוב כיוון שמנהליה התלוננו, שהיא לא מרוכזת ונוטה לאחר לעבודה.

    בעקבות המצב בוצע ניסיון חוזר של טיפול קוגניטיבי התנהגותי אך ש. הפסיקה אותו לאחר כמה מפגשים באומרה, שכל עוד לא ניתן לעזור לה במחשבות, אין טעם לעזור לה בטקסי הניקיון. לדבריה, עיקר הסבל נעוץ במחשבות החודרניות. מצבה הנפשי הלך והתדרדר והחלו לצוץ אף מחשבות ייאוש ומחשבות על כך שהחיים אינם ראויים.

    ש. פנתה למרכז הרפואי נוירוקליניק בבקשה לקבל טיפול באמצעות גרייה מוחית מגנטית עמוקה. היא החלה לקבל 3 טיפולים בשבוע. בעת הטיפולים אנו מבקשים מהמטופלים לעורר בדימיון את האובססיות. בפעמים הראשונות ש. לגלגה ואמרה “אני לא צריכה לעורר אותן. זה כל הזמן שם”. בתחילת הטיפול השישי שוב נאמר לה לעורר את האובססיות בעת שהגרייה מתחילה וש. אמרה “רגע. אני צריכה לנסות להביא את המחשבות. כרגע אין לי”. זה היה הרמז הראשון לכך, שמצבה הולך ומשתפר.

    א. סיימה 20 מפגשי גרייה ללא תופעות לוואי. היא דיווחה על ירידה ניכרת הן במספר השעות שביצעה טקסי ניקיון והן ירידה ברורה בכמות האובססיות. במקביל ש. מצאה עבודה ודיווחה, שהממונים עליה מביעים שביעות רצון מתיפקודה. בני משפחתה סיפרו, שהם מרגישים “כאילו היא חזרה לעצמה”. האב סיפר, שערב אחד בעת שצפו בטלויזיה ביחד הוא הסתכל על ש. וחשב לעצמו “כל כך הרבה שנים לא ישבנו בערב וראינו יחד טלויזיה כמו משפחה נורמלית”.

    המחיר התיפקודי הכבד ששילמה ש. במהלך חייה בשל חומרת מחלתה, הוחלט שהיא תמשיך לקבל גרייה אחת לשבוע על מנת לשמר את ההישגים שהושגו בטיפול.



  • מ. הוא בחור צעיר בן 25. מגיל צעיר הוא סובל ממחשבות חודרניות על כך שידיו מלוכלכות. הוא שוטף ידיים פעמים רבות ביום, עד כי עור ידיו נפגע. בנוסף הוא מרגיש צורך לבדוק שוב ושוב כי ברזי המים סגורים. להערכתו הוא מבזבז כארבע שעות מדי יום בשטיפות ידיים ובדיקות הברזים ומערכת החשמל. בדומה לחולים רבים הסובלים מ OCD גם מ. הרגיש, שמוחו עובד ללא לאות 24 שעות ביממה במעגלים אין סופיים. 
    ניסיון טיפולי בתרופות נוגדות דיכאון במינון גבוה כמקובל לא צלח. ניסיון בטיפול קוגניטיבי התנהגותי גם הוא לא הצליח לאור הקושי הרב שמ. חש בעת ביצוע התרגילים שנדרשו ממנו. 
    לבסוף הוחל טיפול בנוירופידבק. במהלך הפגישות הראשונות לא חש מ. כל שיפור. נעשו שינויי פרוטוקולים תכופים על בסיס חריגות שונות שנצפו בבדיקת QEEG. הפרוטוקול שהוגדר שונה מעט בין הפגישות על מנת להביאו לאופטימום. לבסוף, לאחר 10 מפגשים, החל מ. לדווח על שיפור ולאחר 30 פגישות דיווח כבר על שיפור ניכר. לדבריו, הוא לא זוכר שמוחו היה רגוע כל כך מאז ילדותו. 

    חולי OCD מהווים אתגר טיפולי בכל גישה שבה מטפלים. החולים הללו עמידים בדרך כלל לטיפולים וגם כאשר הם מגיבים, התגובה אינה מלאה. הטיפול בטכנולוגיית נוירופידבק יחודי ויעיל ביותר, שכן הוא מאפשר לחולים להגיע למצב שבו המחלה דועכת לחלוטין. 
    המקרה המתואר כאן מדגיש, שלעיתים הפרוטוקול הראשון שנבנה אינו מחולל את השיפור המבוקש. אנו במכון “נוירוקליניק” מאמינים, שפרוטוקול אפקטיבי יחולל שינוי כבר לאחר 2-3 פגישות ואם אינו מתחולל, יש לערוך שינוי בפרוטוקול. 
    בבניית הפרוטוקול במקרה זה נעזרנו בטכנולוגיה חדישה, שמאפשרת למדוד את גלי המוח של המטופל וליצור תמונת מוח מדויקת של האזור במוח המתפקד באופן לא תקין. במקרה זה (כמו אצל חלק מהחולים עם OCD) התגלה שהאזור הלקוי הוא ANTERIOR CINGULATE. מרגע שהאזור הוגדר, שונה הפרוטוקול בהתאם וחל השיפור המבוקש במצב.

    OCD_1

    OCD_BeforeOCD_After

    בתמונות רואים את תמונת ה QEEG, כאשר התמונה מימין היא לפני הטיפול, והתמונה משמאל היא לאחר סדרה של מפגשי טיפול. 
    צבעים מעל 2 או מתחת ל -2 מבטאים מצב חריג בהשוואה לאוכלוסיה נורמלית באותו הגיל כמו המטופל.