טיפול ב- OCD בעת התפרצות מגפת הקורונה
ד”ר יוסי ארנרייך
הטיפול בלקוחות עם OCD בתקופה הנוכחית הופך מאתגר מאד. היא מעמידה את המטפלים בסיטואציה בה ההתנהגות האזרחית הנדרשת זהה לחלוטין להתנהגות ממנה הלקוח סובל. הקשיים עליהם מדווחים מטפלים ולקוחות הם זהים. הן הלקוח והן המטופל מתקשים להבחין בין התנהגות שנחשבת לכפייתית” ולבין התנהגות שנחשבת שמירה על היגיינה מתבקשת. דבר דומה קורה ברכישה של מוצרי צריכה היגייניים. האם רכישה מאסיבית של אלכוג’ל היא קומפולסיבית או הגיונית ביחס למצב. במאמר הנוכחי נציע שלוש תובנות שניתן לתרגם אותן למעשה טיפולי.
הכר את עצמך כמטפל
התובנה הראשונה שלנו בקליניקה הייתה שזו תקופה מצוינת להכיר לעומק את חווית הלקוח. אם מתבוננים בחוויה האישית שלנו, כבני אדם המותקפים על ידי גורם בלתי נראה. אפשר לאתר את המקומות בהם אנו חשים דחף פנימי לרכוש מוצרי היגיינה, או אף מוצרי מזון. אנו יכולים גם להתבונן ברגע בו אנו עצמנו פונים לשטוף את הידיים. הפניית תשומת הלב הזאת חשובה לנו משתי סיבות. האחת, אנו מתרגלים בעצמנו מתן תשומת לב עדינה לפעולות שאנו נוקטים ולתחושות המובילות אליהן. זהו תרגול קשיבות מעשי ופשוט. אך חיוני לעמדה הטיפולית שננקוט כשנפגוש מטופלים. התרגול מספק מידע ממקור ראשון על האירועים הפנימיים האפשריים כשאנו שוטפים ידיים בעת הזאת:
- מה קורה לנו ‘בפנים’?
- האם אנחנו שמים לב לתחושות שהניעו אותנו לשטוף ידיים?
- האם זה קורה לנו באופן אוטומטי?
- מה ההשפעה של הנחיית 60 השניות על תשומת הלב שלנו לזמן שאנו שוטפים ידיים?
- כיצד אנחנו שוטפים ידיים?
- כמה תשומת לב אנחנו מעניקים לתנועות הידיים? האם הן אוטומטיות או מודעות?
- מתי אנחנו ‘יודעים’ להפסיק הקרצוף בסבון ולעבור לשטיפת הסבון במים וניגוב הידיים?
- מה מידת הלחות הלגיטימית שתישאר ביד?
- במה אנחנו מאפשרים לעצמנו לגעת לאחר שטיפת הידיים
?
?זאת, בוודאי, רשימה לא ממצה של פרטים אליהם ניתן לשים לב. עדיין היא יכולה לכוון את הקשב שלנו אל הפעולה הזאת אליה נתייחס גם בעבודה עם המטופל.
סיבה נוספת לתרגול הקשב שלנו לפעולת היגיינה כה פשוטה היא ההתייחסות להקשר בה היא מתרחשת. ההקשר של אווירת המגיפה והאיום הטמון בה משפיע על כל פעולה שלנו. גם כאן נבחן את ההתנהגות על פי מספר מאפיינים:
- האם אנו שוטפים כך ידיים בשגרה?
- מה השינוי המשמעותי שעשינו בשטיפת הידיים לעומת השגרה?
- האם ישנו שינוי בתדירות?
- עד כמה אנו מאפשרים לעצמנו לעשות שינויים כאלה?
- כמה מרחיקי לכת או קיצוניים השינויים האלה?
- האם השינויים תואמי הקשר או מוגזמים?
- מי קובע איזה שינוי ועד איזו רמת הקפדה הוא יחשב כלגיטימי?
- מהו סט הערכים / מטרות אליהן מכוון השינוי?
הבירור של שאלות אלו מתוך התנסות אישית, יכול להוות את הבסיס לעבודה עם לקוח הסובל מ- OCD.
חשיפת small talk
התובנה השניה שלנו בקליניקה נוגעת להתייחסות לשיחה על קורונה כחשיפה. עבור לקוחות לא מעטים השיחה, שלעיתים נשמעת אגבית ואף מעין small talk של תחילת פגישה, על ה’מצב’ היא למעשה סוג של חשיפה. בשיחה הזאת הם מעלים מחדש את אותו החלק מה’דיבור הפנימי’ שלהם סביב הקורונה. הדיבור הפנימי הכולל תשומת לב למחשבות, רגשות, תחושות גוף. אם ניקח כדוגמא את תשומת הלב למחשבות. הרי שהזמנה להתבוננות ברצף המחשבות האסוציאטיבי המתרחש דווקא בשיחה מאפשרת לנו להתייחס להתנהגות המילולית והלא מילולית של המטופל כתגובה לחשיפה.
באופן דומה לביצוע ניתוח שרשרת (chain analysis) אנחנו יכולים לסמן לעצמנו את הרצף המילולי-אפקטיבי-התנהגותי שעולה בזמן השיחה. מטעמי נוחות אנחנו משתמשים במפת העיגולים המוכרת של ניתוח השרשרת כדי לרשום עליה כל מה שאנחנו יכולים לשים לב אליו בעת השיחה הזאת. את הרישום הזה נציג בשלב מאוחר יותר של הפגישה ללקוח. הניסיון לימד כי תשומת הלב הזאת ללקוח חשובה לו מאד בפני עצמה. היא מחזקת את הקשר הטיפולי ואת התפיסה שלו כי טובתו נמצאת במרכז תשומת הלב שלנו.
השימוש במה שרשמנו לעצמו לגבי בחשיפת ה- small talk הוא די פשוט וזהה לחלוטין לדרך שבה עובדים עם ניתוח שרשרת. אמנם כאן אנו היינו הצופים, ולכן מתבקשת עדינות ורגישות בהצגת הניתוח. לכן, הוא מוצג כהזמנה לעיבוד משותף. בעיבוד המשותף הזה אנו עושים חשיפה חוזרת.
Modelling וחשיפה להתנהגות לגיטימית
כקליניקה שמרבה להשתמש בטכניקות טיפול התנהגותיות, התובנה השלישית שעלתה היא שהשימוש בהתנהגות נורמטיבית היא כפולת פנים. שטיפת הידיים כשמטופל מגיעה לקליניקה או חיטוי שלהם היא פרקטיקה שמובנת היטב בהקשר הנוכחי של התנהגות היגיינה רצויה. ביצוע של הפעולה בתחילת הפגישה היא הדגמה של ההתנהגות הרצויה. התייחסות לפעולה זו בהמשך הפגישה קובעת אותה כסף הנורמטיבי של התנהגות רצויה. בדרך זו אנו מתייחסים להתנהגות של שמירה על היגיינה בתוך הקשר כ- modelling. זוהי הדגמה לה שותפים שני הצדדים.
הדיון בהתנהגות עצמה מהווה שוב צורה של חשיפה. הלקוח יכול לבחון בעצמו היכן הוא נמצא ביחס לסף הנורמטיבי של ההתנהגות. האם שמירה על התנהגות ברמת הסף הנורמטיבי מעוררת בו חרדה? האם שטיפה חוזרת או חיטוי מוגזם של הידיים הוא ביטוי להימנעות כלשהי?
בהתאם למידע שרכש המטפל לגבי עצמו כאשר הוא שוטף את הידיים, הוא יכול להפנות את תשומת הלב של המטופל לאותם ההיבטים עצמם. השיחה הפעם תהיה בין שני שותפים. שני בני אדם שנדרשים לשמור על היגיינה גבוהה יותר בתקופה הנוכחית. שניהם כבר מכירים באופן אינטימי את הדינמיקה הפנימית שמתעוררת בהם כשהם שוטפים את הידיים.
חשיפה להתנהגות לגיטימית נראית, בתקופה זו, ככלי חשוב מאוד בין צורות החשיפה השונות. חשיפה מסוג זה מעוררת פחות חרדה ומתאימה למי שהיכולת שלו לקבל (Accept) התנהגויות מסויימות או מחשבות או רגשות שלו עצמו טרם התפתחה. היא אינה מכוונת לעורר חרדה. במקום זאת היא מכוונת למציאת ההתנהגות המחוייבת (Committed Action) הנורמיטיבית.
סיכום
אנו מודעים לכך שהניסיון המצטבר עד כה אינו רב כדי להגיע למסקנות לגבי יעילות ההצעות אותן פיתחנו. יחד עם זאת אנו מעוניינים לחלוק את התובנות הללו עם ציבור המטפלים כדי לאסוף מידע מהתנסות ולאפשר חשיבה משותפת על ההתמודדות עם OCD בהקשר הנוכחי.
בתקווה לימים בריאים יותר
ד”ר יוסי ארנרייך וצוות נוירוקליניק