ד’, גבר נשוי ואב ל 3 ילדים העובד כמהנדס בניין סובל מ OCD ​מזה שנים רבות.

רוב המחשבות שמטרידות אותו קשורות בעיקר לחשש שמא ילדיו ידבקו במחלה זיהומית כגון איידס או דלקת כבד נגיפית. כתוצאה מדאגתו לילדיו הוא מונע מהם לשחק במקומות שנראים לו בלתי בטוחים ואף מנע מהם לשחק עם ילדים שחשד כי הם עלולים לסבול ממחלה מדבקת. החשש נוגע גם לו עצמו: שנים רבות לא הלך לרופא שיניים מפאת החשש שיידבק באיידס ממכשירי הרופא.

לאורך השנים עבר שני סבבים של טיפול קוגניטיבי התנהגותי. בשני הסבבים הגיב היטב לטיפול אך ברגע שהטיפול הופסק, המצב התדרדר במהירות.

טופל במגוון רחב של נוגדי דיכאון וחרדה, בעיקר ממשפחת ה SSRI אך גם ,SNRI ואת כל הטיפולים קיבל במינון מקסימלי. מבחינתו כל התרופות עזרו במידה קלה בלבד והוא לא הרגיש שתרמו לו במידה מספקת.

הצעתי לו טיפול באמצעות גרייה ברזולוציה גבוהה (HDS  או  tDCS) והוא התחיל את הטיפול למרות שהביע ספקנות רבה, כיוון שהמכשיר נראה לו “לא מספיק חזק” להתמודד עם הבעיה שלו. כבר לאחר שבועיים חל שיפור ניכר במצבו. הוא דיווח שפשוט קם בוקר אחד והחליט לקבוע תור אצל רופא שיניים ואפילו הגיע לפגישה שנקבעה ועבר בדיקה. הוא ציין שראה כתם דם על חלוקו של הרופא ונדהם שהוא מסוגל להביט בכתם מבלי שהחרדה תציף אותו.

לאחר חודש ימים של טיפול חל שיפור משמעותי במצבו. הוא הפסיק את הטיפול התרופתי לחלוטין ודיווח על הרגשה מצויינת.

כחצי שנה מתום הטיפול חזר לביקורת. דיווח שיש לו בעיות בעבודה כי בחברה החלו צמצומים. הנושא גרם לו למתח רב והוא הרגיש את המחשבות הטורדניות מתגברות. ביקש לחזור שוב לסדרת טיפולים. עבר 10 טיפולים במשך שבועיים והרגיש שמצבו משתפר מאוד. לאחר שבועיים הטיפול הופסק, כי לא הרגיש טעם להמשיך.

בפגישת מעקב עימו כחצי שנה לאחר הטיפול, מצבו היה יציב וטוב.