טיפול באירוע מוחי (שבץ / CVA)

כ., אישה בת 50, הייתה פעילה כל חייה ועסקה בספורט. היא נהגה לרכב על אופניים, הלכה לחדר כושר באופן סדיר, מעולם לא הייתה חולה במחלה משמעותית והקפידה מאוד על בריאותה. בוקר אחד בהיותה בעבודה חשה כאב ראש חזק, נפלה ואיבדה הכרה. היא התעוררה בבית החולים והתברר לה, שעברה אירוע מוחי – כלי דם במוח נקרע וכתוצאה מכך היה דימום ניכר שפגע בהמיספרה המוחית השמאלית. במהלך השנתיים שחלפו מאז האירוע חל שיפור קל במצבה אך היא נותרה עם קשיי דיבור וחולשה ביד ורגיל ימין. כשנתיים לאחר האירוע פנתה לטיפול. היא הביעה תחושת ייאוש ודכדוך לנוכח מצבה הגופני בגינו לא יכלה להנות מכל מה שאהבה לעשות. בוצעה בדיקת QEEG שהדגימה הפרעות שונות באיזורים המרכזיים של האונה השמאלית. תוכנן פרוטוקול בהתאם והיא החלה טיפול. כבר לאחר שבועיים כ. דיווחה על שיפור ניכר ביכולת לדבר. לאחר האירוע יכלה לדבר במשפטים קצרים בעלי כמה מלים בודדות ופתאום הרגישה כי המילים “באות לבד”, שעה שקודם לכן הייתה צריכה להתאמץ כדי למצוא מילה. בעלה דיווח, שנושאי השיחה איתה השתנו והיא חזרה לדבר על כל הנושאים שנהגה לדבר עליהם טרם האירוע המוחי. לאחר חודש (מפגש שמיני) כ. דיווחה שהיא הולכ ת טוב יותר ושהיא יכולה להפעיל את היד בצורה טובה יותר. יחד עימה תכננו תרגילים שיעזרו בשיקום המוח. לאחר כ 20 פגישות דיווחה שהיא חשה כי 90% מהבעיה נפתרה. היא חזרה לדבר באופן כמעט מלא. היא חזרה לרכב על אופניים וחשה שחייה חזרו למסלולם.

מ. הגיעה לטיפול בגיל 55, שנה וחצי לאחר שעברה אירוע מוחי, שהשאיר אותה עם חולשה ניכרת ביד וברגל ימין וכן עם קשיי דיבור בולטים. מ. עלתה מברית המועצות וטרם האירוע דיברה עברית ורוסית. לאחריו איבדה את יכולתה לדבר עברית כמעט לחלוטין ודיברה רק ברוסית ובמשפטים קצרים בלבד.

לאחר ביצוע בדיקת QEEG החלה טיפול באמצעות טכנולוגיית נוירופידבק. הטיפול כוון לאיזור המוח שנפגע באירוע. כבר לאחר 3 פגישות דיווחה, שקל לה יותר לדבר. היא החלה לבטא תחושות ומחשבות שבמשך שנתיים לא הצליחה לבטא. בעלה דיווח, שהיא חזרה לדבר “כמו פעם”. גם בידיים הורגש שיפור ניכר והיא החלה להשתמש בידיה יותר ויותר. אט אט התחזקה היד עד כדי כך, שכבר לא הגבילה אותה. החולשה ברגל אף היא השתפרה אך נותרה מעט חולשה יחסית למצב שלפני האירוע. לאחר 60 מפגשים, כאשר היה רושם שהשיפור נפסק, הסתיים הטיפול. השיפור בדיבור וביד ממשיכים ללוות אותה עד היום, כשנתיים לאחר תום הטיפול.

מטופלים שעברו שבץ מוחי סובלים מבעיות בעיבוד מידע ולכן סובלים מבעיות בביצוע משימות יומיומיות שכוללות שתי משימות ויותר (נקרא גם מטלה דואלית). במחקר הנוכחי בדקו את ההשפעה של אימון נוירופידבק על היכולת של נבדקים שעברו שבץ מוחי לבצע מטלה דואלית- מטלה אחת קוגנטיבית שכוללת ריכוז (ביצוע תרגילי חשבון בראש), ומטלה שניה מוטורית שכוללת הליכה. הטענה של החוקרים הייתה שכאשר מטופלים שעברו שבץ מוחי מתבקשים להתרכז במטלה מסויימת, ההליכה שלהם נפגעת והם עלולים ליפול.

במחקר הקצו באופן רנדומלי 20 מטופלים שחוו שבץ מוחי 6 חודשים לפני המחקר, לאימון נוירופידבק אמיתי או מדומה. שתי הקבוצות השתתפו באימון כללי של 8 שבועות, שלוש פעמים בשבוע, כשכל טיפול ארך 30 דקות באותם תנאים. בשתי הקבוצות מיקמו חיישן על הראש, אך היא הייתה לא פעילה בקבוצת הביקורת, ורק קבוצת הטיפול עברה אימון של גלי המוח.

הפעילות המוחית נמדדה בשתי הקבוצות, וכן טיב ההליכה (מהירות, קצב, יציבות), וביצוע במטלה שבוחנת קשב. רק הקבוצה שעברה טיפול השתפרה בצורה משמעותית בויסות גלי המוח ובביצוע במטלת הריכוז והמטלה המוטורית. המסקנה של החוקרים שטיפולי נוירופידבק יכולים להיות אפקטיביים בשיפור הביצוע במטלות דואליות בקרב חולים שעברו שבץ מוחי.

המחקר הנוכחי בחן את השינויים בתבניות פעילות מוחית ותפיסה חזותית אצל מטופלי נוירופידבק שלקו בשבץ.
קבוצת מטופלים שעברו אירוע שבץ מוחי חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: הקבוצה הראשונה מנתה 13 מטופלים שעברו סדרת טיפולי נוירופידבק באורך חצי שעה למשך שישה שבועות, קבוצה נוספת שמנתה 14 מטופלים שימשה כקבוצת ביקורת ועברה במקביל שישה שבועות של תרפיה שיקומית סטנדרטית. לפני סדרת הטיפולים ואחריהם נערכו שתי בדיקות: הראשונה מדדה את דפוס הפעילות המוחית של המטופלים, ואילו השנייה כללה אבחון של תפיסה חזותית.

טרם תחילת הטיפולים לא נרשם הבדל מובהק בין שתי הקבוצות בבדיקה שבחנה את דפוס הפעילות המוחית, אולם בתום הטיפולים, נערכה בדיקה אשר הצביעה על הבדל מובהק בערך גלי הביטא עבור מטופלי קבוצת הנוירופידבק בהשוואה למטופלי קבוצת הביקורת. 
מחקרים קודמים מצאו כי ערך גלי ביטא משקף יכולת ריכוז ומתן תשומת לב לגירוי נתון. מחקרים נוספים הראו כי עירור גלי ביטא קשור לשיפור יכולות קוגניטיביות. כלומר, בחינה של דפוס פעילות מוחית עבור מטופלים שעברו שבץ מראה שהקבוצה שעברה סדרת אימוני נוירופידבק השתפרה בערך גלי הביטא שלה, שיפור הבא לידי ביטוי בעליה ביכולת הריכוז וביכולות הקונטיביות. 
מבחנים שבדקו את יכולת התפיסה החזותית הראו כי קבוצת הנוירופידבק השתפרה באופן מובהק ביחס לקבוצת הביקורת במגוון של יכולות ויזואליות : יכולת אבחנה, קביעת צורה, זיכרון חזותי, הבנה של יחסים במרחב וקצב עיבוד מידע חזותי. 

החידוש של המחקר הוא בתמיכה שהוא נותן ליעילות אימון נוירופידבק מעבר לתרפיה שיקומית קלאסית עבור מטופלים עם פגיעות נוירולוגיות. יעילות הבאה לידי ביטוי הן בשיפור יכולת הריכוז והן בשיפור תפיסה חזותית.

המאמר מתאר כיצד טיפול נוירופידבק עזר בהקלת הסימפטומים של 5 חולים שעברו שבץ מוחי:
החולה הראשון סבל מפגיעת ראש באיזורי הראייה, ולאחר 3 טיפולים בלבד כבר דיווח על שיפור בראייה שלו. 
החולה השני, גבר בן 58, עבר שבץ מוחי 7 שנים לפני הטיפול, וכתוצאה מכך סבל מאפזיה אקספרסיבית (קושי בדיבור) וחולשה בצד ימין של הגוף. החולה עבר 5 טיפולים של נוירופידבק בסך הכל, ובעקבותם הדיבור והחולשה שלו השתפרו. שיפור זה נראה כבר אחרי הטיפול השני. לפני הטיפול, החולה יכל להגיד מילים בודדות בלבד, ולאחר הטיפול יכל להשלים משפטים. לפני הטיפול, לא יכל ליישר ולכווץ את האצבעות של היד הימנית- אך לאחר הטיפול הצליח בכך.
החולה השלישי, גבר בן 43, עבר פעמיים שבץ מוחי, הראשון שנתיים לפני הטיפול, והשני חצי שנה לפני הטיפול. הוא סבל מחולשה בצד ימין ושמאל, בעיות בתפקוד הקוגנטיבי (זיכרון, קשב, ויסות), בעיות בעיבוד מידע וביכולות ורבליות. טיפול הנוירופידבק שניתן לו, נועד לשפר בעיקר את התפקוד הקוגנטיבי. לאחר 10 טיפולים נערכו מבחנים נוספים שהראו שיפור בכל התחומים שהוזכרו. בנוסף, ניתן היה לראות גם שיפור בתפקוד המוטורי. לאחר 10 טיפולים נוספים, הציונים שלו במבחנים השתפרו אף יותר, והמטופל עצמו דיווח כי הוא מרגיש יותר “חד”.
החולה הרביעי, גבר בן 57 שעבר שבץ 4 שנים לפני הטיפול, סבל מאפזיה אקספרסיבית, חולשה בצד ימין, ובעיות זיכרון- בעיקר בזיכרון קצר הטווח. מבחנים שנערכו לו הראו ציונים נמוכים במבחני זיכרון, ביכולות ורבליות, ותפקוד מוטורי. לאחר 10 טיפולים הייתה פחות חולשה בצד ימין של פניו, והיה שיפור בתוצאות מבחני הזיכרון, הקוגנטיביים, והורבליים. המטופל השלים 16 טיפולים עד כה.
החולה החמישי, גבר בן 69, סבל משבץ מוחי 4 חודשים לפני הטיפול. הוא התלונן על בעיות זיכרון ובלבול, חוסר תחושה בצד שמאל המלווה בכאב, בעיות בראייה ובתפיסת המרחב. מבחנים שנערכו לו הצביעו על בעיה בעיבוד המידע והזיכרון, וציון קוגנטיבי כללי נמוך. לאחר 4 טיפולים המטופל דיווח על שיפור בסימפטומים הקוגנטיביים. לאחר 10 טיפולים דיווח על שיפור קוגנטיבי נוסף, שכלל גם שיפור בזיכרון.
לסיכום, המאמר מציג תוצאות מבטיחות בנוגע לפוטנציאל לשקם נפגעי שבץ מוחי באמצעות טיפול נוירופדבק. כל החולים שעברו את הטיפול דיווחו על שיפור בתפקוד הקוגנטיבי, ומבחנים אובייקטיביים שנערכו חיזקו זאת. בנוסף, היה ניתן לראות גם שיפור בדיבור ובתפקוד המוטורי אצל החולים. החוקרים מציינים שהטיפול מעודד שינוי בקשרים המוחיים שנפגעו ע”י השבץ, ושינויים אלה מובילים לשיפור בסימפטומים.

מאמר זה מתאר את מהלך הטיפול באמצעות נוירופידבק בגבר בן 52 שעבר אוטם מוחי באיזור שמאלי אחורי ובאיזור הטלמוס כשנה טרם לתחילת המחקר. טרם הטיפול עבר אבחון נרחב שהדגים קשיי שפה, זיכרון, כתיבה, תנועה וליקויים נוספים. בנוסף עבר בדיקת QEEG שהדגימה את הבעיות בפעילות החשמלית במוח. הוא טופל במשך 14 שבועות במהלכם עבר 42 טיפולים בניסיון לנרמל את פעילות המוח. בתום המחקר התברר, שבמקביל לשיפור הקליני בדיבור ובתנועה, חל שיפור ניכר באופן פעילות המוח וגלים חריגים שהיו טרם לטיפול השתפרו מאוד ודעכו.