טיפול בדיכאון וחרדה
אבחון וטיפול בחרדה ודיכאון בעזרת נוירופידבק
פעמים רבות כורכים יחד את שתי המילים הללו, חרדה ודיכאון, עד כי נדמה לעיתים שמדובר בבעיה אחת. מזה 100 שנה לערך מתנהל ויכוח מדעי בין הטוענים כי חרדה ודיכאון הן שתי פנים של בעיה אחת לעומת הטוענים כי הן שתי מחלות נפרדות. בכתבה זו אתאר את מורכבות הקשר בין דיכאון וחרדה.
דיכאון וחרדה כשתי בעיות נפרדות
העובדה שהשפה מבחינה בין שני המונחים מלמדת, לכאורה, שמדובר בשתי תופעות שונות. שירותי הפסיכיאטריה בישראל ובעולם המערבי מפרידים פעמים רבות בין מרפאות דיכאון לבין מרפאות חרדה. ואמנם, תלונות המטופלים שונות: יש המתלוננים על דיכאון ומתכוונים לרוב לתחושת עצב, חוסר אנרגיה ועוד סימפטומים, ויש המתלוננים על חרדה ומתכוונים בעצם לתחושות גופניות ונפשיות של אי שקט ודריכות. התומכים בגישה המפרידה טוענים אם כן, שהמופע השונה של שתי הבעיות מצדיק את ההפרדה.
דיכאון וחרדה כבעיה אחת
למרות ההבדל במופע הקליני, ישנה גישה הגורסת כי אין מדובר בשתי בעיות שונות לגמרי, בהתבסס על מספר טיעונים:
- יציבות האבחנה – פעמים רבות קורה, שבפגישה הראשונה מאובחן הפונה כסובל מחרדה ובפגישת ההמשך הרי הוא מאובחן כסובל מדיכאון, וכן להיפך. מצב זה אינו נדיר וממחקרים עולה כי מדובר בתופעה ששיעורה עשוי להגיע לעשרות אחוזים. מכאן, שהתמונה הקלינית השלטת במחלות אלה דינמית, כלומר משתנה ונעה בין מופע דיכאוני לבין מופע חרדתי
- גנטיקה – אילו היו שתי המחלות נפרדות לחלוטין, היינו מצפים להעדר קשר גנטי ביניהן. בפועל, במשפחות של חולים עם דיכאון ישנם רבים הסובלים מחרדה, ובמשפחות של חולים חרדתיים ישנם רבים הסובלים מדיכאון. מצב זה מצביע על כך, שקיים קשר גנטי בין המחלות
- תגובה לתרופות – מרבית התרופות נוגדות הדיכאון הן גם נוגדות חרדה. לכן, לכאורה, מדובר בבעיות זהות, או לפחות קרובות
- איבחונים ביולוגיים שונים – בעולם המדעי מוכרות בדיקות שונות, שיכולות להצביע על מצב דיכאוני או חרדתי. לדוגמא, ניתן ליטול תרופה המעוררת תגובה הורמונאלית כזו או אחרת באדם. אדם השרוי בדיכאון יראה תגובה לא תקינה. אלא שגם חולה חרדתי יראה תגובה לא תקינה
כך שבשורה התחתונה, ההבדלים בין “חרדה ודיכאון” בראיית הרפואה המודרנית אינם כה פשוטים.
שורש הבעיה
הקושי בדבר הקשר בין דיכאון וחרדה מקורו בדרך האבחנה של שתי המחלות.
בפסיכיאטריה המודרנית אין מחלה ששמה חרדה ואין מחלה ששמה דיכאון. חרדה היא משפחה של מחלות הכוללת 5 מחלות שונות, אם כי ייתכן שהמספר ישתנה כשייצא לאור ספר האבחון החדש של הפסיכיאטריה בשנת 2013. לדוגמא, הן מחלה טורדנית כפייתית (OCD) והן חרדת במה מוגדרות כהפרעות חרדה. באופן דומה, דיכאון אינה מחלה אחת. לדוגמא, ישנו דיכאון על רקע מחלה דו קוטבית (מניה דיפרסיה) וישנו דיכאון על רקע מחלה חד קוטבית (דיכאון חוזר). לכן בלב הדיון ישנה בעיה של הגדרה.
החלק השני של בעיית האיבחון נובע מתהליך האיבחון עצמו. כיום, כשאדם בא לפסיכיאטר מתבצעת אבחנה בעיקר על סמך דברי המטופל. לב תהליך האבחון בפסיכיאטריה, כמו גם ברפואה בכלל, הוא סיפורו של האדם. עם זאת, בתחומים שאינם פסיכיאטריים יש פעמים רבות חיזוק של האבחנה באמצעות בדיקות עזר שונות. גם בפסיכיאטריה המודרנית ניתן להשתמש בבדיקות עזר, אך אלה בד”כ יקרות מאוד ולכן אינן בשימוש שוטף.
מודל חליפי לאיבחון וטיפול
הרפואה המודרנית שמה לה למטרה להגשים חזון הקרוי “רפואה מותאמת אישית”. בבסיס רעיון זה עומדת התקווה, שנוכל להתאים לכל מטופל טיפול ספציפי על פי מאפייניו ולא באופן סטטיסטי. דווקא בפסיכאטריה אנו יכולים למשש חזון זה במידת מה. אדגים זאת בפסקאות הבאות.
הדמיה
בשנים האחרונות יש שימוש גובר והולך בשיטת הדמיה הקרויה QEEG. שיטת בדיקה זו מבוססת על מדידת האותות החשמליים שהמוח מייצר. ניתן לנתח אותות אלה ולזהות תבניות פעולה שונות, שעל פיהן המוח עובד. זיהוי תבניות אלה מאפשר גם השוואה של תוצאות הבדיקה לבסיס נתונים של אנשים בריאים ולראות באופן אובייקטיבי את האזורים המוחיים הפועלים באופן שאינו תקין. לשיטת הדמיה זו יתרונות רבים. בפרט, היא בטוחה לחלוטין ואינה מערבת קרינה או החדרת חומר כלשהוא לגוף. בדיקות מעין אלה נושאות עימן בשורה הן לעצם האיבחון והן לעצם הטיפול בבעיות השונות. נדון בכל אחת מנקודות אלה בנפרד.
אבחון
בדיקת QEEG יכולה לעזור בזיהוי תבניות פעולה שונות של המוח. לזיהוי תבניות אלה יש משמעויות רבות לעצם אבחון הבעיות השונות. לדוגמא ישנן כמה תבניות שמופיעות באופן תדיר אצל אנשים הסובלים ממצב דיכאוני. תבניות אלה יכולות לחזק את האבחנה של הדיכאון. ישנן תבניות אחרות שמופיעות אצל אנשים עם הפרעות חרדה שונות ולכן בדיקה אובייקטיבית זו יכולה לחזק את האבחנה הנעשית באמצעות השיחה עם המטופל.
טיפול
זיהוי תבניות הפעולה של המוח מאפשר לנו להציע טיפול מדויק יותר למטופל, יחסית לטיפול שניתן להציע בהתבסס על ראיון קליני בלבד. הגישה הרווחת כיום ברפואה היא התאמת טיפול על פי האבחנה. לדוגמא, אדם הסובל מדיכאון יקבל תרופה נוגדת דיכאון ואילו אדם הסובל מהפרעת ריכוז וקשב יקבל תרופה ממשפחת המעוררים (כמו ריטלין). מודל זה מניח שאבחנה המבוססת על סימפטומים תביא לבחירת הטיפול המתאים ביותר. הגישה המוצגת כאן טוענת שבחירת התרופה צריכה להעשות לא על סמך אבחנה שרירותית אלא על פי המנגנון של התרופה והקשר בין מנגנון זה לדרך שבה המוח של המטופל פועל. גישה זו נתמכת במחקרים שנעשו בשנים האחרונות המלמדים שניתן לזהות תבניות מוחיות שונות של אנשים: התאמת התרופות על פי גישה זו מניבה בחלק מהמחקרים תוצאות טובות יותר מאלה המושגות על ידי התאמת התרופות על פי האבחנה בלבד. יתר על כן, מרגע שאנו רואים שקיימת תבנית כזו או אחרת במוחו של המטופל אנו יכולים להציע טיפולים שאינם תרופתיים או פסיכולוגיים לבעיה. אחד הטיפולים שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות נקרא נוירופידבק.
נוירופידבק כטיפול מותאם אישית למטופלים עם דיכאון וחרדה
נויורפידבק היא שיטת טיפול המבוססת על שתי הנחות פשוטות שהוכחו שוב שוב בעולם המדע והרפואה. ההוכחות על יעילות הטיפול בנוירופידבק פורסמו בעיתונים המדעיים המובילים ביותר בעולם המדע כבר 40 שנה.
ההנחה הראשונה טוענת, שניתן להגדיר באופן ברור תבניות שונות בהן המוח עובד. יש צורך באמצעי הדמיה שונים. לצרכי נוירופידבק אנו משתמשים בשיטה הקרויה QEEG.
לפי ההנחה השנייה, אדם יכול ללמוד להפעיל את אזורי המוח השונים שלו עצמו באופנים שונים. עד כמה שמשפט זה נראה מוזר, הוא הוכח שוב שוב הן בבני אדם והן בבעלי חיים.
חיבור של 2 הנחות אלה נותן לנו את כלי הטיפול הקרוי נוירופידבק. מחד אנו לומדים איזו תבנית מוחית נמצאת בשורש המצוקה של האדם ולאחר מכן אנו יכולים ללמד את האדם לשנות תבנית לא תקינה זו ובכך לשפר ואף לרפא את בעייתו. הטיפול באדם מבוסס על תבנית המוח שלו עצמו ורק תבנית זו קובעת כיצד הוא יטופל. באופן זה ניתן להגיע לתוצאות טיפוליות טובות יותר במגוון בעיות שהמשותף לכולן היא העובדה שהמוח פעול בצורה שאינה תקינה. הטיפול בנוירופידבק הוא דוגמא לרפואה מותאמת אישית המתבצעת יום יום בארץ ובעולם במרפאות המתמחות בכך.
הדגמת הגישה בחולה חרדה
בני (שם בדוי) הוא גבר רווק בן 28, הסובל מחרדות קשות מאז גיל 20. עבורו כל משימה מלווה בקושי רב. הוא יכול לחשוב על משימה פשוטה במשך שעות רבות ובעל כורחו עולות בראשו תמונות ומחשבות על התקלות שעלולות להתרחש. במקביל הוא סובל רוב הזמן מכאבי כתפיים ומכאבי ראש. שנתו אינה טובה והוא מתקשה להירדם, כך שגם כשהוא מתעורר הוא מרגיש מותש וחש שלא ישן באופן מספק. בני טופל שנים רבות בתרופות נוגדות דיכאון אך התגובה הייתה חלקית וניסיון להעלות מינון תרופתי הוביל להופעת תופעות לוואי. בבדיקת QEEG בלט עודף של גלי ביתא במרכז הראש ובעקבות הבדיקה בני טופל אחת לשבוע באמצעות טכנולוגיית נוירופידבק. לאחר 10 פגישות טיפוליות חל שיפור ניכר במצבו: הוא חש פחות מודאג והתמודד ביתר קלות עם עבודתו. כמו כן, הטיפול התרופתי הופסק. על פי בקשתו המשיך לקבל טיפול באמצעות טכנולוגיית נוירופידבק אחת לחודש כדי לשמר את מצבו הטוב. עתה, שנה לאחר תחילת הטיפול, מצבו יציב, שנתו השתפרה ובסך הכל איכות חייו כיום טובה בהרבה. בתמונת ההדמיה המופיעה למטה, מימין, ניתן לראות את מצבו טרם לטיפול. בשלב זה בדיקת ה QEEG הדגימה עודף גלים הקרויים גלי ביתא במרכז הראש. זו אחת התבניות המופיעות בחולים חרדתיים. צבעי הירוק, והתכלת הבהירים הם תקינים. צבעי הצהוב והאדום מבטאים עודף. לאחר הטיפול בדיקת ה QEEG החוזרת מדגימה שיפור במצב כפי שניתן לראות בתמונה התקינה משמאל.
.
מקרה זה הוא דוגמא לכך שניתן להגיע לאבחנה בפסיכיאטריה גם באופן אובייקטיבי תוך שימוש בכלי הדמיה זמינים. בנוסף הטיפול של בני הותאם לו באופן אישי ולא “סטטיסטי” ולכן הסיכוי לתגובה טוב יותר מאשר טיפול שמותאם סטטיסטית לקבוצה. יש לדעת שיש תבניות שונות של חרדה על פי בדיקות ה QEEG.
הכותב – ד”ר דורון תודר, פסיכיאטר מומחה,