איבחון אובייקטיבי של הפרעת קשב וריכוז

האיבחון האובייקטיבי של הפרעת קשב וריכוז עבר התפתחויות חשובות בעשורים האחרונים. גם כיום בסיס האבחנה נעוץ בראיון הקליני של איש המקצוע עם הילד וסביבתו. עם זאת ניתן להשתמש במגוון כלים אובייקטיבים כדי לתקף את האבחנה.
כלים אלו ניתנים לחלוקה לכמה קבוצות:

א. איבחון פסיכודידקטי – לילדים עם הפרעות קשב וריכוז יש נטייה לחוסר יציבות בתפקוד לאורך מבחנים שונים דבר שמחזק את האפשרות שאכן יש קשיי קשב. במסגרת איבחונים פסיכודידקטיים, נבדקים אצל הילדים יכולות קוגניטיביות שונות כגון קריאה, כתיבה ועוד. אין מדובר באיבחון ישיר של הפרעה אלא בתבנית שרומזת על קיומה.

ב. מבחנים ממוחשבים ספציפיים: מבחנים אשר בודקים את היכולת של הילד לבצע משימה הדורשת קשב מתמשך בשילוב עם צורך בביצוע אינהיביציה. שתי מטלות אלה קשות עבור ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. מבחנים לדוגמא הם מבחני ה TOVA, CPT וה MOXO.
תוצאות מבחנים אלה מושוות לנורמות מקובלות על פי גיל הילד. מבחנים אלה אינם מזהים ילדים עם הפרעת קשב וריכוז ב100%. ניתן לקבל איבחון שגוי שלילד יש הפרעת קשב וריכוז אם תוצאותיו השתפרו לאחר מתן ריטלין, או איבחון שגוי שלילד אין הפרעה אם תוצאותיו לא השתפרו בעקבות לקיחת ריטלין. כאמור שתי מסקנות אלה אינן נכונות. 

ג. סדרת מבחנים קוגניטיביים ממוחשבים: הילד מתבקש לבצע מגוון גדול של מטלות קוגניטיביות לדוגמת מבחני ה TOVA וה CPT, אך גם מבחני זיכרון, יכולת עיבוד נתונים ועוד. בעזרת מבחנים אלה ניתן לזהות באופן מדויק יותר את הפרעת הקשב והריכוז כיוון שניתן לראות את ההפרעה מזוויות שונות.
סדרות מבחנים קוגניטיביים לדוגמא הם מבחני ה BRC ומבחן ה MINDSTREM. אולם, גם מבחנים אלה לא יכולים לזהות את כל הלוקים בהפרעה. לדוגמא, ילד שיכול להתרכז באופן מצוין בחדר שקט, כאשר הוא מבצע משימות מאתגרות מול מחשב, עשוי לתפקד באופן שונה לגמרי בכיתה רועשת, כאשר ההוראה היא חדגונית ועשויה אף לעיתים להיות משעממת.

ד. בדיקה תיפקודית של פעילות המוח – אחת הבדיקות שנחקרה רבות בהקשר של איבחון הפרעת קשב וריכוז היא בדיקת ה QEEG. ניתוח כמותי של בדיקת הפעילות החשמלית המוחית (EEG) של הילד. מתוך ניתוח זה ניתן להגדיר “מדד קשב וריכוז” המוכר למדע מזה כ 40 שנה. 
מחקרים על אלפי ילדים מלמדים שמדד זה מאבחן נכונה, בשיעור גבוה יותר מאשר הבדיקות האחרות, את הפרעת קשב וריכוז. בדיקה זו היא אובייקטיבית ובודקת את הדרך שבה המוח עובד, כמו כן, בדיקה זו יכולה לזהות גורמים נוספים שיכולים לגרום לילד להיראות כמי שסובל מהפרעת קשב וריכוז, אך בפועל סובל מבעיה אחרת כגון אפילפסיה תת קלינית או מחלות אחרות. 
יתרון נוסף בשימוש בבדיקת QEEG הוא שבדיקה זו יכולה להציע דרך טיפולית שהיא יעילה לפחות כמו התרופות השונות (כגון הריטלין, הקונצרטה ועוד) עם יתרונות בולטים כגון יעילות מתמשכת לטווח ארוך, מיעוט תופעות לוואי, ועוד. 
בפסקה הבאה ארחיב מעט על טיפול זה הקרוי נוירופידבק (NeuroFeedback).

נוירופידבק היא שיטת טיפול/אימון המבוססת על כך שאדם יכול ללמוד (באופן רצוני או לא רצוני) לשלוט בפעילות החשמלית של מוחו. שיטה זו קיימת כבר 40 שנה אך רק בעשור האחרון הגיעה לכדי בשלות טכנולוגית. לאורך השנים פורסמו מחקרים מדעים רבים המוכיחים את יעילותה במגוון נושאים כגון: אוטיזם, לקויות למידה, הפרעות קשב וריכוז, אפילפסיה ועוד. השיטה נמצאת בשימוש קבוע גם אצל ספורטאים מקצועיים ויש מחקרים רבים המוכיחים את יעילותה בשיפור יכולות קוגנטיביות באוכלוסיה בריאה.

בטיפול אנו מאמנים/מתרגלים את המוח לחזק פעילות או לחזק קשרים בין איזורי מוח שונים. בדרך כלל אנו עושים זאת על ידי שימוש בסרטים. הילד צופה בסרט, ואיכות הסרט נקבעת על ידי הפעילות המוחית של הילד. הפעילות המוחית נמדדת לאורך כל מפגש טיפולי. כאשר המחשב מזהה שברגע מסויים הפעילות החשמלית באיזור מוגדר (או הפעילות החשמלית שבין 2 איזורים) היא תקינה אזי הסרט נהיה ברור. כאשר הפעילות איננה תקינה הסרט נהיה פחות ברור. 
מחקרים מוכיחים שכבר לאחר 3 דקות לערך המוח מתחיל “לאמן” את האיזורים בהתאם לתכנון. ברוב הילדים עם הפרעת הקשב והריכוז, מטרת הטיפול היא לנרמל את אותו אינדקס “קשב” שנמדד בבדיקת ה QEEG. ככל שהילד מתאמן יותר, ומקבל מיומנות, כך הולך ומשתפר מדד הקשב בבדיקת ה QEEG. תום הטיפול נקבע בחלק מהמחקרים כאשר מדד הקשב שהוזכר הפך לתקין. 

מחקרים שונים ביחס לטיפול באמצעות טכנולוגיית נוירופידבק בקרב ילדים עם הפרעת קשב וריכוז מלמדים שהטיפול יעיל לפחות כמו ריטלין, השפעתו מתמשכת למשך שנים מתום הטיפול, שיעור תופעות הלוואי הוא נמוך ביותר והטיפול משפר בו זמנית עוד מגוון תחומים שהתרופות לא עושות כגון שיפור בוויסות השינה, התאבון, ירידה ברגישויות היתר ועוד תחומים.

הכותב – ד”ר דורון תודר, פסיכיאטר מומחה,